אני קצת לא מאמין כי רק עכשיו אני מגיע לכתוב עליה
כיפתית גדות (לשעבר נירנית הצפצפה)
היא אחת הפטריות האהובות והמיוחדות ביותר בעייני.
הפעם הראשונה שפגשתי בה זה היה בעץ הנדיב, שיחקתי עם חברים פריזבי והוא התעופף ישירות אל העץ וככה נפגשנו.
מאז המשכתי במשך כל הזמן לחזור לאותה הנקודה, זו גם הייתה הפינה האהובה עלי בנחל כשגרתי לידו.
הייתי יושב שם שעות, מנגן, כותב, קורא, מדבר איתן, ובימות הקיץ החמים גם משקה אותן.
אחת הסיבות לכך שהיא אהובה עלי מעבר למראה הנהדר והמקבצים היפים בהן היא גדלה זה הטעם שלה, הטעם שלה אגוזי, והמרקם שלה כשהיא מלוקטת בשלב הנכון מאוד מדהים.
אז איך מזהים אותה?
- הגודל שלה מאוד משתנה בין פרט לפרט וחשוב לשים לב לזה, היא יכולה להיות ממש קטנה וממש גדולה!
- קוטר הכובע נע בין 3-30 ס"מ (תמונות 1+2).
- הכובע בצעירותו חום כהה(תמונה 1) ובבגרות ניהיה בהיר יותר בשוליים ובמרכז נשאר מעט גוון כתמתם-חום (תמונה 3) לעיתים גם זה נעלם.
- הדפים בצבע לבן קרמי-אפרפר בצעירותן (תמונה 5), ובבגרות כשהנבגים מבשילים צבע הדפים ניהיה יותר בגוון בז' עד חום (תמונה2) הדפים יושבים על הרגל, ולעיתים בעלי מפרץ.
- הרגל ארוכה וסיבית, לעיתים חלולה ובחלקה העליון נמצאת הטבעת (תמונה 3+5) כשאריות לצעיף החלקי שהסתיר את הדפים בצעירותה(תמונה 5) והולכת ונהיית צרה בבסיסה.
- לרוב גדלה במקבצים מרשימים (תמונה 4+5), אך לעיתים גם כבודדות מגזעי עצים (תמונה 1+3) במקרים מסוימים נמצאה גם מהדשא (תמונה 6) אך היה חלק מהעץ בקרקע וממנו היא גדלה
- נפוצה בעיקר באיזורים לחים מאוד (כגון נחלים) אך לא רק, נמצאה גם במדשאות שונות ברחבי הארץ מהמרכז וירושלים ועד הצפון הרחוק.
- בקרב חבריי היא מוכרת בשם העממי: "פיתות" כי כשגוף הפרי בוגר הכובע מזכיר פיתה יפייפה שעכשיו יצאה מהתנור. אתם רואים את זה גם?
- הריח מאוד נעים לדעתי האישית, לצערי לא מעולה בתיאור ריחות אבל יש הטוענים כי מזכיר ריח של קמח מעופש.
ניתן לשים לב לצעיף החלקי המתנתק ולדפים היחסית בהירים לעומת הבוגרות.
מתכון:
מצרכים:
- נירנית הצפצפה
- בצל
- חומוס או עדשים שחורות ובטטה.
- חומעה/תרד
הכנת הפטריות:
- אני מפריד בין הרגל לכובע (הרגל מאוד סיבית ולא כיפית למאכל לדעתי האישית, בסוף הפוסט הסבר מה אני עושה איתה) ואת הכובע פורס לפרוסות.
- מתחיל בקליה של זרעי כוסברה וכמון ולאחר מכן מטגן בצל.לאחר ההזהבה של הבצל מוסיף את הפטריות.
נותן להן להגיר נוזלים ולהתבשל טוב עד שהן נצרבות מעט. - מוסיף את גרגרי החומוס/עדשים שחורות ובטטה, תיבול לפי הטעם האישי (אני אוהב מלח-שום, פלפל ארבעת העונות, מעט כמון וינבוט השדה)
- את הירוקים מכניסים ממש לקראת הסיום ונותנים להם קצת להתכווץ.
- לדעתי החומעה הולכת מעולה עם החומוס, והתרד עם העדשים שחורות והבטטה.
אפשר להכין אורז או כל תוספת אחרת בצד, ניתן לגלגל את התבשיל בדפי אורז ופשוט תנו ליצירתיות מקום.
ולגבי הרגליים? כמובן שלא נזרוק לפח, אני מייבש אותן (אפשר גם בתנור, על מצב טורבו, חום נמוך ודלת מעט פתוחה) לאחר מכן טוחן לתבלין.
את התבלין אפשר להוסיף לתבשילים\מרקים והוא מביא טעם אוממי ואגוזי נהדר.
