זיהוי פטריות אכילות ורעילות: המדריך המלא לליקוט בטוח

בסיורים שלי בשטח, בין אם אנחנו צועדים ביער אורנים רטוב מגשם או משוטטים בחורש אלונים צפוף, יש שאלה אחת שחוזרת על עצמה כמעט בכל מפגש: "איך יודעים מה אכיל ומה רעיל?".
הסקרנות הזו מובנת לגמרי. עולם הפטריות הוא מרתק, צבעוני ועשיר בטעמים, אבל הוא גם דורש מאיתנו כבוד רב, זהירות וידע מקצועי.
בשביל לעשות סדר ולעזור לכם לצעוד בבטחה בעולם הליקוט, ריכזתי עבורכם את כל מה שחשוב לדעת – מנפילת המיתוסים ועד לכללי הברזל בשטח.

האם יש "חוק קסם" לזיהוי פטריות אכילות?

אני חייב להתחיל מהשורה התחתונה ולנפץ את המיתוס הנפוץ ביותר: אין שום חוק קסם, סימן קיצור או שטיק לזיהוי פטריות אכילות!
במהלך השנים שמעתי כמעט כל סיפור או טיפ סבתא אפשרי:

• "אם שמים כפית כסף בבישול והיא לא משחירה – הפטרייה אכילה."
• "אם בעלי חיים או חרקים אכלו ממנה – היא בטוחה למאכל."
• "פטריות לבנות הן תמיד טובות, ופטריות צבעוניות או כאלה שמשנות צבע הן רעילות."
• ״פטריות עם ספוג הן רעילות ולא לגעת בהן״

בבקשה, תשכחו מכל אלה.
מערכת העיכול של חשופית, חרקים או חזירים שונה מזו של בני אדם ורעלים מסוימים שקטלניים עבורנו לא משפיעים עליהם כלל.
כפית כסף לא מגיבה לרעלים של פטריות ובטבע יש פטריות לבנות ותמימות למראה שהן רעילות ביותר (אמניתות לדוגמא) ולעומתן פטריות צבעוניות ובוהקות שהן איכותיות למאכל (נטופות, אחלמיות ועוד)

הדרך היחידה לדעת אם פטרייה אכילה היא פשוט להכיר אותה לעומק ולהכיר את הדומות לה – בדיוק כמו שאנחנו מזהים פנים של חבר מוכר.

עד כמה פטריות רעילות יכולות להיות מסוכנות?

כשמדברים על רעילות של פטריות, חשוב להבין שקיים מנעד רחב מאוד, וזה לא רק רעיל או אכיל.
בצד אחד של הספקטרום, יש פטריות איכותיות ונחשקות למאכל, וככל שאנחנו מתקדמים לצד השני אנחנו יכולים לפגוש רמות שונות בספקרטום.
פטריות שאינן רעילות אבל לא מומלצות למאכל בגלל הטעם\מרקם, פטריות אכילות אבל בשילוב עם אלכוהול הן רעילות, כאלה שרעילות אבל בעיבוד מסויים ניתנות למאכל, רעילות למערכת העיכול, ובקצה הסופי פטריות עם רעלנים קטלניים, היכולות לגרום לנזק בלתי הפיך, לכשל מערכות ואף למוות.

מה שמסוכן במיוחד בפטריות הללו הוא תופעת ה"חלון הסטרילי": הסימפטומים עלולים להופיע רק שעות רבות (לפעמים 6 עד 24 שעות) לאחר האכילה, בזמן שהרעל כבר נספג בגוף והחל לפגוע באיברים הפנימיים.

מעבר לכך יש פטריות שלא ידוע עדיין האם הן אכילות או רעילות, וכאלה שהוגדרו בצורה אחרת והתגלה מידע ששינה את ההגדרה שלהן או לפחות גרם לבילבול מאוד גדול כמו היד״ק או הישעורית אפורה.
לכן, בתחום הליקוט אין מקום לסיכונים או לניחושים!
הספק הקטן ביותר פירושו תשובה אחת בלבד: לא אוכלים!

איך באמת מזהים פטריות ומבדילים בין אכילות ורעילות?

אז איך עושים את זה נכון? זיהוי פטריות הוא תהליך יסודי של איסוף סימנים מורפולוגיים (חיצוניים) וסביבתיים. כשמגיעים לפטרייה בשטח, בוחנים שורה של מאפיינים:

1. סביבת ומצע הגידול: איזה עצים בסביבה (אורן, אלון, אקליפטוס וכו׳)? ממה הפטרייה גדלה? האם היא יוצאת מהאדמה או צומחת על גזע עץ או ענף נרקב? 
2. כובע הפטרייה: מה הצבע, המרקם (חלק, קשקשי, צמיגי), השוליים והצורה שלו? 
3. השכבה הנושאת את הנבגים: נמצאת בפטריות הכובע בחלק התחתון שלו, האם יש שם דפים (מה הצבע, האם צפופים או מרווחים וכו׳), נקבים (כמו ספוג), או אולי שיניים?
4. חיבור השכבה הנושאת את הנבגים לרגל: פרט מאוד חשוב! האם הדפים/ספוג, חופשים? יושבים? גולשים?
5. הרגל והבסיס: מה הצבע והמרקם של הרגל? האם יש עליה טבעת? האם חלולה במרכזה? וחשוב מאוד: מה קורה בבסיס הרגל מתחת לאדמה? (האם יש נרתיק בבסיס הרגל? מאפיין חשוב לאמניתות שרעילות).
6. בשר הפטרייה: מה הצבע שלו בחתך? האם הוא משנה את צבעו כשהוא נחשף לאוויר (למשל מכחיל או מצהיב)? מה הריח שלו?
7. ריח הפטריה: מה הריח של הפטריה? קמחי? אדמתי? אניסי? אולי בכלל ריח של מלפפון או ללא ריח?
   
   רק כאשר כל המאפיינים הללו מתאימים לתיאור של המין המבוקש, והשוונו למינים הדומים ניתן לדעת בביטחון באיזו פטרייה מדובר.

כללי ברזל לבטיחות בליקוט פטריות

כדי שתחזרו מכל ליקוט בטוחים ומרוצים, אלו כללי הברזל שלי:

• חוק העגבניה: ספק קל = לא אוכלים! קטפתם פטרייה ואתם לא בטוחים לגביה ב-100%? כמו שאתם מבדילים בין מלפפון לעגבניה, היא נשארת בחוץ. אל תסתכנו בשום אופן.
• בודקים את הפטרייה בשלמותה: לעולם אל תחתכו רק את הכובע ותשאירו את הרגל באדמה בזמן הזיהוי. מאפיינים קריטיים (כמו נרתיק בבסיס הרגל) חבויים לעיתים קרובות ממש מתחת לפני הקרקע.
• לא אוכלים פטריות ללא בישול: הרוב המכריע של פטריות המאכל דורש בישול או טיגון יסודי. בישול מפרק רכיבים שקשים לעיכול ואף רעלנים מסוימים שמתפרקים בחום.
• טועמים בזהירות בפעם הראשונה: גם כשמדובר בפטריית מאכל ידועה, לכל אדם יכולה להיות רגישות אישית. בפעם הראשונה שאתם אוכלים מין חדש, אכלו כמות קטנה מאוד והמתינו כדי לוודא שמערכת העיכול שלכם מגיבה היטב.
• שומרים על הטבע: לוקחים רק מה שצריכים,ויותר חשוב: משאירים פרטים צעירים או זקנים מדי בשטח כדי שימשיכו להפיץ נבגים, ולא פוגעים בסביבה.

3 פטריות מאכל קלות וטובות לזיהוי למתחילים

אם אתם עושים את הצעדים הראשונים שלכם בעולם הליקוט, מומלץ להתחיל ממינים בעלי מאפיינים ברורים מאוד, שקשה להתבלבל ביניהם לבין מינים רעילים מסוכנים:

1. אורניה (Suillus sp)

• איפה ומתי מחפשים: גדלה בשפע ביערות אורנים ברחבי הארץ, בעיקר לאחר גשמי הסתיו והחורף.
• איך מזהים: בחלק התחתון של הכובע אין דפים, אלא שכבת נקבים ספוגית בגוון צהבהב המחוברת אל הרגל, הכובע חום-חום זיתני, ולעיתים קרובות יש עליו שכבה רירית/דביקה (במיוחד במזג אוויר רטוב). הרגל בהירה ועליה לעיתים נקודות זעירות כמו נמשים, ריח הפטרייה ייחודי ומעט חמצמץ, והקליפה הרירית על הכובע מתקלפת יחסית בקלות.
• פטריות דומות: גושיות ולבדיות, גדלות ליד עצי אלון, השכבה על הכובע איננה מתקלפת בקלות, הספוג לא נוגע ברגל, ללא הריח הייחודי של האורניות, ורובן משנות צבע לכחול במגע. אם מצאתם אורנייה והיא שינתה צבע, זו לא אורניה!
• דגש לליקוט: מומלץ ללקט את האורניות בשלב שהן מוצקות, ויש לקלף את הקרום הדביק מהכובע ולהוריד את הספוג. כמו כן, יש לא מעט אנשים שרגישים לאורניות. 

2. פקועות (Agaricus)

• איפה ומתי מחפשים:  נמצאות במגוון בתי גידול: יערות, חורשות אורנים, גינות, שדות פתוחים, מטעים, ניתן לפגוש לאורך כל השנה במקומות מושקים או לחים ובעיקר אחרי גשמים.
• איך מזהים: מגוון ומשתנה בין המינים שונים, לרוב בין לבן לחום-אדמדם, לעיתים עם דמוי קשקשים, לעיתים חלק, מתחיל כיפתי ונהפך לשטוח, בחלק התחתון יש דפים שהופכים מורודים בצעירותם לחומים-כהים/שחורים כשהפטרייה מתבגרת וחופשיים מהרגל, על הרגל יש טבעת בולטת.
• פטריות דומות: אין ממש פטריות שדומות לה אבל חלקן ממיני הפקועות רעילים!
• דגש בטיחות חשוב: ההבדל בין המינים האכילים לרעילים מתבצע ב2 בדיקות: האם הפטרייה משנה צבע לצהוב בחתך לרוחב של בסיס הרגל? האם יש לה ריח המזכיר ריח כימי/יוד? במידה והתשובות לשאלות האלה כן היא מהמינים הרעילים. שימו לב: ייתכן כי בתנאי מזג האוויר קיצונים (יובש או מלא גשמים) הפרטים האלה יעלמו ולכן יהיה קשה יותר לזהות.

3. נטופה ערבה 

• איפה ומתי מחפשים: ביערות אורנים, וממש מסתתרת תחת המחטים בין החודשים דצמבר-פברואר.
• איך מזהים: הכובע קמור וככל שמתבגרת נעשה שקוע ממש כמו קערה,בעלת דפים צפופים הגולשים אל הרגל בצבע כתום-תפוזי, בפציעה של הדפים היא נוטפת חלב בצבע כתום, הרגל מרכזית, גלילית ולרוב בעלת ״מכתשים״, בחתך רוחב לבסיס הרגל תתגלה בפנינו ״טבעת״ כתומה ובתהליך חימצון הפטרייה משנה צבע לירוק!
• פטריות דומות: מינים אחרים של נטופות (בהם צבע החלב איננו כתום) נטופה דממנית (לקריאה נוספת) חריפיות  אינן מפרישות חלב בפציעה של הדפים)
• דגש לליקוט:קל לזהות אותה, אבל לעיתים קשה למצוא, תנסו לשים לב לבליטות קטנות בשטח, תמיד תבדקו חתך רוחבי לבסיס הרגל ופציעת הדפים, כמו כן, חשוב לבשל את הבפטרייה טוב טוב כי אחרת יש אליה רגישויות ועלולה לגרום לכאבי בטן ושילשולים.
  

לסיכום:

שמירה על הכללים האלה תבטיח שהחוויה שלכם ביער תהיה לימודית, מהנה ובטוחה.
אם יש לכם ספק לגבי פטרייה שמצאתם, צלמו אותה מכל הזוויות (כולל בסיס הרגל והחלק התחתון של הכובע), והתייעצו בקבוצת הזיהוי המקצועית.
וכמובן, מוזמנים להצטרף אליי לסיור הבא או לקורס עומק ולהכיר אותן מקרוב בשטח!