פקועות

הפקועות הן בין הפטריות המוכרות ביותר שיש, מסיבה מאוד פשוטה, השמפיניון והפורטבלה המוכרות לנו כל-כך מהסופרים תורבתו מן הפקועות (פקועה דו נבגית)

אז לפני שנדבר על הפקועות חשוב להבין כמה דברים,
בזיהוי פטריות, אין איזשהו כלל בסיס הקובע האם פטרייה רעילה או אכילה.
יש הרבה מיתוסים שנוצרו במהלך השנים, לדוגמה:

• פטרייה לבנה רעילה (לא נכון, יש פטריות לבנות אכילות וטעימות כגון לבקנית האגוזים).
• כשיש ספוג ולא דפים בחלק התחתון של הכובע רעיל (גם לא נכון, הרבה פטריות בעלות ספוג אכילות, וחלקן גם טעימות מאוד)
• משנה צבע בבישול רעיל (קמרונית אדמדמה משנה צבע בבישול לסגול ואכילה)

אך למרות זאת, בתוך סוגים מסוימים יש לנו לפעמים קווים מנחים האם הפטרייה אכילה או רעילה.

בישראל בסוג פקועה – `agaricus sp יש מעל ל40 מינים

חלקן רעילות – עם השפעה על מערכת העיכול ״רק״ גורמת לכאבי בטן, שלשולים והקאות.
וחלקן אכילות – וטעימות מאוד, בעיניי בין המוצלחות בפטריות הארץ וגם מאוד נפוצות)

ההבדלים בין המינים בתוך הסוג מאוד קשים בצורה מורפולוגית (עין בלתי מזויינת) ולרוב נדרש מיקרוסקופ ואפילו בדיקה גנטית לצורך זיהוי מדויק.
ובכל זאת…

🍄איך מזהים פקועות אכילות?🍄

קודם כל נלמד להכיר את הסוג:

• הפקועה היא פטריית כובע (בעלת רגל וכובע) ודפים.
  וכשמה כן היא, פוקעת מהאדמה, הרבה פעמים נראה אותה מרימה את האדמה סביבה מעט והאדמה תשאר לה על הכובע (תמונה 4)
• צבע הכובע שלה מגוון ומשתנה בין המינים שונים, לרוב בין לבן לחום-אדמדם, לעיתים עם דמוי קשקשים, לעיתים חלק. (ראו תמונות 3+4)
  לעיתים יותר אפור אפילו.
• קוטר הכובע משתנה גם בין ס"מ בודדים למעל 10 ס"מ (תמונה 5) משתנה גם על פי המין.
• הדפים בעלי צבע ורוד בצעירותן (במינים מסוימים יותר בהיר ודווקא סוג של לבן שמנת) ומשתנה במהלך הבשלות של הנבגים לחום ועד שחור (ראו תמונה 1 שלבים שונים של הפטרייה) שזה אחד הסממנים הגדולים ביותר לזיהוי הסוג.
• מבנה הרגל משתנה בין המינים השונים, הרגל לבנה, לעיתים קצרה, לעיתים ארוכה.
  ובעלת טבעת (יתכן כי הטבעת תעלם בתנאים מסוימים).וכשהן צעירות הטבעת עדיין חלק מהצעיף החלקי (המחבר בין הרגל לבין הכובע) ונפתחת אט אט (תמונה 1 +2)
• תדפיס הנבגים של הפטרייה נע בין חום לשחור, תלוי בבשלות שלה. (בתמונה 5 ניתן לראות תדפיס של אבקת הנבגים שקרה בטבעיות במקבץ)

🍄איך אנחנו מבדילים בין המינים האכילים לרעילים🍄

בפקועות (ספציפית בהן!!)

יש כלל בסיס "פשוט וקל", אם הפטרייה מצהיבה (לפעמים מספיק מגע קל, לפעמים צריך חתך רוחבי של בסיס הרגל ראו תמונה 4) ובעלת ריח מעט כימי/יוד, היא מהמינים הרעילים. במידה והפטרייה לא מצהיבה (לעיתים יכולה להאדים וזה דווקא סימן טוב) ובעלת ריח אדמתי (מזכיר את ריח השמפיניון מהסופר גם) היא מהמינים האכילים.
לעיתים בגלל תנאי מזג האוויר, כמעט ולא יהיה ריח לפטרייה, או שההצהבה לא תתרחש.

אך בכל כלל יש גם יוצא מן הכלל…
יש מינים כי בהן יש הצהבה קלה גם, ובעלי ריח אניס/שקדים/מרציפן. והן עדיין אכילות (כגון פקועה קטנה ופקועה ברזילית) ממליץ להתחלה אם יש הצהבה כלשהי לא להתעסק.

הדרך הטובה ביותר בעיניי ללמוד להבדיל בין האכילות לרעילות היא כמו בכל זיהוי של פטרייה, להסתובב הרבה בשטח וללמוד לשים לב יותר ויותר לכל פרט קטן שיש(צבע הכובע, מבנה הכובע, צבע הדפים ועוד)

כמו כן, חשוב לשים לב כי האכילות והרעילות גם יכולות לגדול בסמיכות, כבר מצאתי פקועות למאכל וממש איתן באותו מקבץ הייתה פקועה רעילה.
חשוב תמיד תמיד לבדוק כל אחת ואחת ולא להיות שאננים!

🍄היכן ניתן למצוא אותן?🍄

את הפקועות אפשר לפגוש במגוון רחב של בתי גידול, משדה פתוח, לחורשה, ליער, למדשאות וגינות פרטיות ועוד.

אין לראות בפוסט הזה כהמלצה למאכל, חשוב להכיר את הפטרייה אישית, במיוחד כשאחד הסממנים העיקרים להבדלה הוא חוש הריח שלא עובר דרך מסך (לפחות לימי כתיבת הפוסט הזה 😉)