פטריות? בקיץ?!
כשאנחנו חושבים על פטריות, האסוציאציות הראשונות שעולות הן חורף, גשם, קור (וכמובן מרק, פסטה וכו׳) ובאמת, בארץ עיקר פטריות הבר נפגוש בעונת החורף.
אבל פטריות לא באמת צריכות קור. הן זקוקות בעיקר ללחות. בארצנו החצי-מדברית המים זמינים בעיקר בחורף, אך במדינות אחרות שיא עונת הפטריות הוא דווקא בקיץ.
גם אצלנו, אם יודעים איפה לחפש (מדשאות מושקות, עציצים או גדות נחלים), אפשר למצוא מינים מרתקים בשיא החום.
הנה סקירה מהירה של פטריות הקיץ הנפוצות בישראל.
ירוקת דפים קיצית – Chlorophyllum molybdites
הפטרייה המזוהה ביותר עם הקיץ הישראלי, הגדלה מאמצע הקיץ ועד שלהי הסתיו.
- איפה מוצאים: בעיקר במדשאות מושקות ברחבי הארץ.
- איך מזהים: בבגרותה, הדפים שלה נצבעים בגוון ירוק אופייני בשל צבע הנבגים (מכאן מקור השם). בצעירותה היא מזכירה פטריות לבקנית או שמשיינית.
- רעילות: רעילה! גורמת להפרעות במערכת העיכול.
עציצית לימונית – Leucocoprinus birnbaumii
פטרייה קטנה וצהובה שהפכה לדיירת קבועה בעציצים ביתיים בשנים האחרונות.
- איפה מוצאים: בעציצים ובאדניות בתוך הבית ומחוצה לו. מגיעה עם אדמת השתילה וצצה כשהטמפרטורות עולות והאדמה מושקית.
- איך מזהים: צבע צהוב-לימון מרהיב וגוף פרי עדין.
- חשוב לדעת: הופעתה אינה מעידה על השקיית יתר.
היא נחשבת רעילה ואינה למאכל, אך אין שום סכנה לגדל צמחים בסביבתה, פשוט תיהנו מהיופי שלה.
קצפית גינה – Amylosporus campbelii
פטרייה בעלת סיפור זיהוי מרתק, שנראית לעיתים כמו גוש קצפת שנשפך בגינה.
- איפה מוצאים: גינות פרטיות, מדשאות ושטחים מושקים.
- מאפיין מיוחד: גדלה בצורה פראית ומאסיבית, ולעיתים "בולעת" תוך כדי גדילה חפצים בסביבתה (צמחים, ענפים ואפילו משקפי שמש).
- שכבת הנבגים: נקבים מעט מעוותים ולא אחידים.
- הערה: במשך שנים זוהתה בטעות בארץ כ"פתלתלית" (Abortiporus). בדיקות גנטיות עדכניות אישרו את זיהויה כקצפית. אינה רעילה, אך אינה מומלצת למאכל בגלל המרקם שלה.
בהוקית – Ganoderma sp
פטריית עצים קשה ורב-שנתית בעלת קצב גדילה איטי.
- איפה מוצאים: על גזעי עצים, לאורך כל השנה (קיץ וחורף).
- איך מזהים: צומחת במבנה של מדפים (לעיתים עם רגל קצרה). החלק העליון בגווני חום, אדום או סגול בעל מראה מבריק, והחלק התחתון מורכב מנקבים זעירים.
- שימושים: המין בהוקית מבריקה (Ganoderma lucidum) מוכר כפטריית המרפא "ריישי". בנוסף, המרקם הקשה של החלק התחתון משמש אמנים לחריטה ואיור.
אוזנית הפלפלון – Pleurotus cystidiosus
אחת מפטריות המאכל האיכותיות והטעימות ביותר שגדלות בבר במהלך הקיץ.
- איפה מוצאים: על מגוון עצי רחבי-עלים ברחבי הארץ.
- איך מזהים: רגל בגוון זיתי-אפרפר (כהה יותר מהכובע) ושולי דפים כהים.
- עובדה מעניינת: בעלת מנגנון רבייה ייחודי המשלב נבגים מיניים וא-מיניים.
גמישנית מנומרת – Lentinus tigrinus
פטרייה חובבת לחות גבוהה השייכת לאותו הסוג של פטריית השיטאקי.
- איפה מוצאים: בסמוך לנחלים ומקורות מים, לרוב על ענפים הטבולים במים.
- איך מזהים: כובע בעל שקע טבורי, בגוונים מנומרים וגוף פרי גמיש מאוד (מכאן גם מקור השם).
- למאכל: אכילה (אם כי פחות איכותית מהשיטאקי) יש המגדלים אותה באופן תרבותי בארץ.
נקובית חלמונית – Laetiporus sulphureus
מוכרת בעולם בשם "תרנגולת היער" (Chicken of the Woods) בזכות מרקם וטעם המזכירים חזה עוף.
- מתי ואיפה: מתחילה בסוף אוגוסט-ספטמבר (עוד לפני הגשמים), גדלה בעיקר על חרוב, צפצפה ואקליפטוס.
- ערך אקולוגי: מעבר היותה פטריית מאכל מצוינת כשהיא צעירה, היא מהווה בית גידול קריטי לחיפושית נדירה בישראל (Diaperis boleti).
מלבד המינים הבולטים הללו, בסיור קיצי באזורים לחים תוכלו לפגוש גם מינים שונים של פקועות (רעילות ואכילות), דורנית, עוריות, שבריריות, שחרחריות, דיואיות, גדמיות, פטריות זוחלות (Corticioid fungi) ועוד.
אז למרות שעיקר עונת הפטריות היא בחורף, בכל זאת אנחנו יכולים למצוא כמה פטריות לנשימה גם בימים החמים אם מסתובבים באיזורים לחים כגון נחלים או מקומות מושקים.
