כבר מרגישים את התחלת העונה החדשה הקרבה, הצ'יקן הראשונות לוקטו כבר מספר פעמים ובכל זאת אני עדיין מתקשה לכתוב סיכום לעונה האחרונה…
האמת העונה האחרונה הייתה לא פשוטה בשלל מובנים ועברה הרבה גוונים ודברים, והפעם השיתוף פה הולך גם לזלוג מהפטריות לשאר החיים, כי אי אפשר באמת לנתק אותם אחד מהשניה.
זה התחיל מה7 באוקטובר, לילות קשוחים במטולה אחרי שכולם התפנו ונשארתי כמעט לבדי.
בשלב מסויים בין הטילים והצרורי יריות, ההישארות במטולה הייתה כבר בלתי נסבלת ומאז התחיל מעבר בין דירות שוב ושוב בלי בסיס וקרקע מנותק מעצמי ומהקהילה שהייתה לי.
זה המשיך לשברון לב אישי, בדידות עצומה, להעלמות של קיסה (החתולה שהייתה חיה איתי בכל השנים האחרונות) וזה רק חלק קטן מהדברים האישים שקרו.
בתוך כל זה היה לי גם מאוד קשה להניע את עצמי לתזוזה.
הקורס בוטל, סיורים כמעט ולא קיימתי, בקושי יצא לי לטייל ביערות האהובים עלי שבצפון וכשכן עשיתי זאת זה תמיד היה מלווה בחשש טילים בלתי פוסק. ובכלל ביחס לבדרך כלל בקושי הצלחתי בכלל לצאת לטבע.
ובכל זאת, כשאני מתיישב עכשיו לכתוב את הדברים ומסתכל על התמונות והדברים שקרו בשנה האחרונה, היו גם לא מעט רגעי אושר מדהימים, וחוויות נפלאות ביער.
הגעתי לקיבוץ דליה שביערות מנשה, ופתאום להיות בסביבה חדשה, במקום שבדרך כלל פחות מסתובב וחוקר בו, לפגוש פטריות שכמעט ולא פגשתי בכלל כי בצפון הן לא ממש מופיעות זה היה נחמד.
בתכלס בצפון הכרתי את הסביבה ממש טוב, ידעתי איזה פטריות יוצאות איפה ומתי, זה היה מאוד נוח מבחינת הדרכה, אבל קצת היה חסר לי את הפליאה והחקר שהיה לי כשרק התחלתי לחקור את יערות הגולן והגליל העליון, ופתאום פה אני שוב חש את זה.
לא ידעתי כלל מה אפגוש כשאצא ליער, יצאתי לשחק חפש את המטמון וזה אחד הדברים האהובים עלי בפטריות.
בנוסף השנה התרחש פיילוט ראשון לפרויקט ניטור הפטריות עם קק"ל, וזה היה ממש מרגש, פעם בשבועיים להיות באותן החלקות באותו היער, לעקוב מקרוב אחרי הפטריות ולתעד אותן, לשים לב לשינויים במהלך העונה, ולבדוק שיטות ניטור שונות.
וזה מפתיע כמה אפשר ללמוד עוד ועוד כשמסתובבים באותה החלקה שוב ושוב.
כשעונת החורף הסתיימה החיים התחילו קצת יותר להתאזן,
ניהיה לי כבר מקום שידעתי שהוא קבוע יחסית לתקופה המלחמה עד החזרה צפונה(מי היה מאמין שזה עדיין לא קרה…)
התחלתי לנסוע לבקר יותר בצפון, ביערות ובנחלים וגם בבית במטולה.
בדרך כלל את עונת האביב אני מקדיש לעצמי אחרי שכל החורף עמוס בסיורים והדרכות, והשנה למרות שלא הדרכתי כמעט עדיין היה לי חשוב להקדיש לעצמי את עונת האביב, ללכת לטייל ביערות, ללקט, לקחת איתי חברים להרפתקאות, מה שלא יצא לי ממש לעשות בשנים האחרונות.
בסך הכל למרות כל הקשיים העונה זכיתי לפגוש פטריות חדשות שלא יצא לי מעולם לפגוש, וגם פטריות שכבר זכיתי לפגוש פעמים מעטות ועכשיו שוב, וזה תמיד מרגש.
היו הרבה דברים חדשים שלא חשבתי שיקרו, ושהחיים פשוט הובילו אותי לשם, כמו לעשות הרצאה באילת על פטריות, ולטייל יותר בדרום ואפילו בדיונות שם לפגוש פטריות.
ללמוד ולהתעניין יותר בפטריות אנטומופתוגניות ולפגוש ולהכיר עוד חוקרים מתחומים שונים ועל הקשר הישיר בין פטריות לשאר האורגניזימים בטבע.
ואפילו קבוצה שנפתחה בשם פינת המיקולוגיה השבועית שפעם בשבוע נשלח שם מידע על פטריות שממש מביא שיגרה ויציבות בימים שכאלה.
אז אני בעיקר מאחל שהשנה הקרובה תיהיה שנה פורה וגשומה, ושנוכל כבר במהרה לחזור לטייל בביטחה ביערות היפים של הצפון ובכלל בארץ.
